מאתגר טכנולוגי לוירוס במחשב: מי יודע מה העתיד צופן לנו מעבר לפינה?

דרור אמסלם
May 3, 2020

השנה ה״מוח״ חוגג 24 שנים! ב- 1986, השנה שבה התגלה הוירוס הראשון במחשב, היא השנה בה גילו שגם קופסת המתכת הזאת יכולה להיות חולה.


כדי להבין את ״המוח״ נחזור 15 שנה אחורה ל 1971 השנה בה בוב תומאס, מפתח מ-BBN Technologies, יוצר וירוסים למטרות מחקר ואתגר טכנולוגי. תומאס, שהתנסה בהחדרת קוד שנקרא, Creeper, ראה שהוירוס הצליח מעל למצופה. גם היום חלק ממפתחי הווירוסים פועלים ממניעי מחקר אלו ולא מתוך כוונות זדוניות, אך הם נמצאים במיעוט, רוב המפתחים מבינים את פוטנציאל הנזק שווירוס עלול לגרום גם אם מדובר בנזק שנגרם בטעות. כל מי שיש לו מחשב עם נתונים חשובים גילה מהר מאוד שקובץ קטן של כמה בייטים יכול לחולל נזק בסדר גודל של וירוס קורונה. ניקח לדוגמא שהמילניום שנפתח עם וירוס ILOVEYOU, ששלח את עצמו דרך ה-Outlook, הופיע כקובץ מצורף ומחק קבצים. הוא גרם נזקים במיליארדי דולר והדביק כ- 2.5 מיליון מחשבים בארצות הברית ואירופה בתוך שש שעות. המורכבות של כתיבת וירוס אשר יפיץ את עצמו ויפעל באופן יעיל עלתה באופן משמעותי ולכן סף הכניסה לעולם זה גבוה יותר מבעבר.


ב-19 בינואר 1986, נוצר הוירוס הזדוני למחשב הראשון על ידי שני אחים מפקיסטן, באסיט ואמג'אד פארוק אלבי, בני 17 ו-24. הם פיתחו וירוס בשם ה״מוח" (Brain), והצליחו לחבל בהצלחה במחשבים רבים ברחבי העולם. בלי אינטרנט ודואר אלקטרוני, "מוח" התפשט ברחבי העולם וגרם נזקים לדיסקטים. הוירוס נועד להגן על זכויות שמורות של תוכנה שפיתחו האחים מפני העתקה על ידי הודעה שהוירוס היה שולח ליצירת קשר. כתוצאה מכך הם קיבלו המון פניות וכך נוצר תחום עיסוק חדש - אבטחת מידע.


עם הזמן החלו להופיע סממנים חיצוניים לוירוסים האלה, כמו אותיות שהתחילו "ליפול" מהמסך לאחר שהמחשב נדבק ממש כמו בסרט ״המטריקס״. בשלב הזה ה״דוקטורים״, מתכנתי תוכנות האנטי וירוס, נכנסו לפעולה ושלל וירוסים נוקו על ידי תוכנת האנטי וירוס הישראלית ״כרמל אנטי וירוס״ שהועבר ממחשב למחשב באמצעות דיסקט אחד מועתק וניקה את הוירוסים שיש על אותם קבצי הפעלה במחשב. ב-1990 סימנטק הוציאה את תוכנת ״נורטון אנטי וירוס״ כתגובה להדבקת הוירוסים דרך מודמים, טרם עידן האינטרנט. סימנטק הפכו להיות התקן נפוץ במחשבים אישיים.


והנה אנחנו שוב בהווה; דמיינו את העולם שלנו מנקודת מבט דיגיטלית, הטכנולוגיה שמקיפה אותנו. לרוב נחשוב על מכשירים שנמצאים חיצונית לגוף שלנו, שמוחזקים בכף ידינו או מולבשים עלינו: סמארטפונים, שעונים, צמידים ושאר המסכים. דמיינו גם את המכניקה דיגיטלית המושתלת בגוף שלנו, סייבורגים, קוצבי לב, מכשירי שמיעה וחיישנים כאלה או אחרים - כל אלו מתקשרים עם העולם הדיגיטלי הקיים מחוץ לגוף האורגני. ניתן להגדיר מגמה זו כביו-האקינג, שילוב של ביולוגיה והאקרים. אנשים רבים חיים במציאות המייצרת תלות בטכנולוגיה המאפשרת פעולה תקינה של הגוף. אחרים מוסיפים לגופם שבבים שעוזרים בשיפור בתנאים הפיזיולוגים בגוף ואפילו מהווים שבב למעבר בתחבורה ציבורית. שני הצדדים למעשה חשופים לוירוסים שלא בהכרח נוצרו באבולוציה של הטבע.


במחשבה על העתיד שלנו ובחיבור למשל לאותם שני אחים מפקיסטן, באסיט ואמג'אד; מה אם הם יחליטו לתקשר עם אותם מכשירים מרחוק וליצור קוד-וירוס שישבש את אותם מכשירים? במקרים כאלה הנזקים של קוד-וירוס יכולים להוות נזק ממשי בגוף ובנפש. ככל שמציאות החיים שלנו מכניסה יותר ויותר טכנולוגיה לתוך הגוף אנו צריכים להתכונן גם לאפשרות שתוכנות זדוניות ינצלו את המצב בכדי ליצור נזקים ממשיים בגוף בקנה מידה שלא הכרנו. אפשר לגרום ל״קורונה דיגיטלית״ וליצור וירוס דיגיטלי שיפגע בגוף שלנו כמו שהוא יפגע במחשבים שלנו. האדם שבגופו מושתל אותו קוצב הלב יוכל לפתח תסמינים או סימפטומים שיתפתחו על ידי אותו קוד-וירוס. האם גם אז נתקל בבהלה ופאניקה ציבורית שתגמד את משבר הקורונה או שאנשי המחשבים יצליחו למנוע אותה?