Reality Is Only Temporary

מירב שחם
May 5, 2020



בסביבות גיל 20 נחשפתי לראשונה לחלוצי המוסיקה האלקטרונית בשנות ה-60 בעיקר באנגליה ובארה״ב.

לאחר שעשיתי היכרות נרחבת עם הרוק המתקדם והפסיכודליה, התחלתי לחפש את ההרכבים הניסיוניים ופורצי הדרך שעבדו במקביל

אליהם, רציתי לשמוע את המקומות בהם הצליל חורק, האי סדר שולט והמכונות נכנסות לפעולה. 

אז, באחד מהביקורים שלי בחנות האוזן השלישית בחיפה, הכרתי את The united States of America, להקת רוק אקספרימנטלית שנוסדה בלוס אנג׳לס בשנת 1967. 

היה בסאונד שלהם משהו מפחיד ועדין, פרוע ומיני, פסיכדלי ואוונגרדי.

הם השתמשו בכינורות, במקלדות ובאלקטרוניקה, כולל סינתיסייזרים פרימיטיביים ומעבדי שמע שונים.

הלהקה כללה את המלחין ג׳וזף בירד, את הווקאליסטית דורותי מוסקוביץ׳, נגן כינור חשמלי בשם גורדון מארון, הבסיסט ראנד פורבס והמתופף קרייג וודסון.

כבר ב- 1963 בירד נחשב למלחין מכובד וחדשני, שהיה מעורב במוזיקה ניסיונית כחלק מתנועת הפלוקסוס עם ג'ון קייג׳, מורטון פלדמן, להמונט יאנג, דייויד טיודור, יוקו אונו ואחרים.

בירד נמשך יותר ויותר לפוליטיקה רדיקלית, והפך לחבר במפלגה הקומוניסטית, הוא הסביר כי זו "הקבוצה האחת שיש לה משמעת, ואג'נדה״ והיה מוכן לעבוד בתוך המוסדות הקיימים כדי לחנך ולהקצין את החברה האמריקאית.

ב- 1967 בירד הקים את הלהקה. כמייסד ומנהיג הקבוצה, בירד הצהיר כי מטרותיה של הלהקה ואלבום הבכורה שלה היו להקים להקת רוק פוליטית/מוזיקלית אוונגרדית עם הרעיון לשלב סאונד אלקטרוני, רדיקליות בהלחנה ואמנות פרפורמנס.

הלחנים נעו בין אלגנטיות קלאסית לאדישות אגרסיבית ורוק קשוח בשילוב קולאז׳ים אלקטרוניים של מגוון של סאונדים.

באחת מהביקורות על האלבום נאמר:

"עצם היותו של הציוד כה פרימיטיבי, השאירה תהודה וחום ספונטניים שלעתים רחוקות הושגו על ידי טכנולוגיית סינתיסייזר שהתפתחו מאוחר יותר".

מבחינה טכנית, כל האפקטים וחיבורי המתח לא הגיעו יחד בתוך מכשיר אחד, כמו בסינתיסייזר. 

היה עליהם לבנות כל אחד מהם מאפס - מה שהם עשו - ולמעשה לחווט אותם יחד.

האלבום הוקלט בשמונה ערוצים. שכל אותם דברים מסונתזים נבנו בקפידה, צליל אחר צליל, אפקט אחד בכל פעם. 

כך התקבל בנק של אפקטים שהגיוני שיתאפשר להריץ שש, שמונה, שנים עשר מהם ברציפות, ולייצר כל מיני גלים או צורות אמורפיות, אבל באותה תקופה זה לא היה אפשרי. זה נראה מצחיק אבל כל האפקטים שהם בנו נראו כמו קופסאות אלומיניום, ידיות קטנות בולטות וחוטי טלאים.


The United States of America


בינתיים, בשנת ,1968 בצד השני של הגלובוס הוצגה בלונדון במרכז לאמנות עכשווית תערוכה פורצת דרך בשם ״Cybernetic Serendipity״. הייתה זו התערוכה הראשונה שניסתה להפגין את כל ההיבטים של פעילות יצירה בעזרת מחשב: אמנות, מוסיקה, שירה, מחול, פיסול, אנימציה . הרעיון המרכזי היה לבחון את תפקידה של הקיברנטיקה באמנויות עכשוויות. התערוכה כללה רובוטים, שירה, מוזיקה ומכונות ציור, וכן כל מיני יצירות בהן המקריות היו מרכיב חשוב; חלק גדול מהיצירות היה אינטראקטיבי כך שמשם צמחו הניצנים הראשונים של העיצוב הגנרטיבי במיצבים כמו שאנחנו מכירים אותו היום.


המונח קיברנטיקה שימש לראשונה על ידי נורברט וינר מתמטיקאי אמריקאי. בשנת 1948 יצא ספרו "קיברנטיקה" (Cybernetics or Control and Communication in the Animal and the Machine). המונח כיום מתייחס למערכות תקשורת ובקרה במכשירים אלקטרוניים מורכבים כמו מחשבים, שיש להן דמיון מאוד ברור עם תהליכי התקשורת והבקרה במערכת העצבים האנושית.

התערוכה הציגה את עבודותיהם של למעלה מ -130 משתתפים כולל מלחינים, מהנדסים, אמנים, מתמטיקאים ומשוררים. 


ג׳סיה רייכרט האוצרת של התערוכה, שהיתה גם מבקרת אמנות וסופרת, מגדירה את המכנה המשותף של העבודות כ״טעויות מקריות ומשמחות עם המחשב״, לרוב האמנים בתקופה לא היה בכלל מחשב ולכן רוב המציגים היו מדענים ומהנדסים.

המטרה היתה להציג את מעורבותם של אמנים במדע, ומעורבותם של המדענים באמנויות, השאיפה לא היתה לעסוק בהישגים אלא להדגים את האפשרויות שהמדע מספק לאמנות. בתערוכה הציגו מספר רב של מוסיקאים שהתנסו במוסיקה קיברנטית, כזו שתוכנתה ע״י מחשב או מכונה. העיקרון שהנחה אותם היה שימוש במחשב הן ככלי שאפשר להלחין איתו והן ככלי להפקת צלילים.



התכניה של התערוכה Cybernetic Serendipity


בין המוסיקאים שהציגו בתערוכה היו מלחינים כמו ג׳ון קייג׳ (שהוזכר למעלה כחבר בתנועת הפלוקסוס), פיטר צינוביץ׳, הרברט ברון וג׳רלד סטריינג׳ שיחד עם ג׳וזף בירד ומוסיקאים מעטים נוספים נחשבו לחלוצים בחקר המוסיקה האלקטרונית ובכל מה שקשור לתיכנון ועימו גם חוסר שליטה ומקריות במבנה הקומפוזיציה.


גם ג׳וזף בירד מ USA האמין שהוא יוכל לשנות משהו בתפיסה של כתיבת מוסיקה והלחנה בקרב חבריו המוסיקאים ובעיקר לייצר מערכות אלקטרוניות שיפיקו סאונדים ייחודיים שלא היו קיימים בתקופה ההיא.

אף הוא שיתף פעולה עם טכנאים ומהנדסים כדי לממש את החזון שלו, דבר שהיום נראה לנו מובן מאליו




כשחושבים היום על אותם מוסיקאים ואמנים שחקרו את התחום של קומפוזיציה בעזרת מחשב ונחשפים לאותן יצירות פורצות דרך

קשה שלא לחשוב איפה אנחנו נמצאים מבחינת ההתפתחות הטכנולוגית, הכלים שעומדים לרשותנו והאפשרויות האינסופיות שהתקופה הזו מעניקה לנו וכמובן מה אנחנו בוחרים ליצור דרכם.

התחושה היא שדווקא אז, בנקודת הזמן ההיא בשנות ה-60 פרץ היצירה, ההתנסות והגילוי היו כל כך דרמטיים ומשני תפיסה.

הרצון לחקור את המדיום בצורה מדעית ומתמטית ויחד עם זאת לשמור על שחרור, על חוסר מחויבות ועל החופש לטעות מעוררים השראה.

הרושם שנוצר הוא שאף אחד מהם לא ניסה לרצות את המאזין או את הצופה שלו, הם לא התחקו אחרי עבודות שנעשו בעבר - הם רצו לשאול שאלות ולחתור תחת המושגים המוכרים, הם שינו את סט הכלים שלהם וחיווטו אותו מחדש כדי לקחת את היצירה שלהם למחוזות חדשים ולא מוכרים. זה בעיני הדבר הכי משמעותי שאפשר ללמוד מהמהלך שלהם.












לינקים לצפייה:


האלבום המלא של USA ביוטיוב:

https://www.youtube.com/watch?v=sb8Q4EHozjU&list=PL94gOvpr5yt0W0l2zPt7QFjxbdpBUI4bH


ג׳סיה רייכרט מציגה עבודות נבחרות מתוך התערוכה:

https://www.youtube.com/watch?v=n8TJx8n9UsA


ב- 2014 יצא אוסף שמאחד בתוכו את כל עבודות הסאונד שהיו בתערוכה:

https://www.youtube.com/watch?v=N-PuBciISkU