זה הזמן לזרוק את הכפפה

שרון ישראל
May 13, 2020

תודה על הקורונה! - האם זה דבר לגיטימי להגיד?

בתוך המציאות הלא שגרתית שנקלענו אליה בעקבות מגפת הקורונה, שבה צמד מילות המפתח הוא ״שמירת מרחק״, הטכנולוגיה הוכיחה שוב שהיא כלי יוצא מן הכלל שעוזר לנו לתפקד בצורה שוטפת כמעט לחלוטין. סידורים שהצריכו נוכחות פיזית החל משירותים רפואיים, בירוקרטיים, קניית מזון וכלה בלימודים ועבודה מקוונים, כל אלה התאפשרו על בסיס התשתית הקיימת של הרשתות החברתיות וכו׳. היא הכניסה את הרחוב הממשי אלינו הביתה, ויתרה מזאת, היא טישטשה לכאורה את תחושת הבדידות המאפיינת את התקופה, גם אם בפועל מדובר בקירבה פיקטיבית לחלוטין. לכן דווקא היום, כאשר אנו נשבים בקסמה של הטכנולוגיה, דעתי היא שזהו זמן לעצור, להרהר ולהבין באם מדובר בנקודת מפנה בהיסטוריה של האנושות.


דיונים אודות גורל האנושות בראי התפתחות הטכנולוגיה הצריכו יכולות נבואיות גדולות מאז ומתמיד. בארצות הברית של סוף שנות ה־60, האידיאלוגיות הקיברנטיות הניחו את הבסיס של החזון הדיגיטלי בטכנולוגיות בקנה מידה קטן כאלטרנטיבה לטכנולוגיה הממסדית. את החיבור האינטר-טכנולוגי הזה, תיאורטיקנים כמו תאודור רוזאק וצ׳ארלס רייך, ראו כפוטנציאל לביסוס לסדר חברתי חדש – לא היררכי, אינטימי וחופשי, לעומת דפוס החשיבה הביורוקרטי של אמריקה דאז (פרד טרנר, 2005). כיום, בחינת משקל הטכנולוגיה בחיי האדם היא רלוונטית עוד יותר. לתחושתי, המדיום הדיגיטלי והרשתות החברתיות שהצליחו לגשר בין בני האדם, הפכו להכרח בחיינו ובמקום שאנו נשלוט בהם, הם שולטים בנו. המדיום הפך לתחליף וירטואלי לצורך בקירבה פיזית ולא באופן וולונטרי. אני סבורה שמאבק זה הינו הרבה יותר עמוק כאשר מתבוננים פנימה לתוכו וזאת כי מדובר במאבק קיומי שבין עולם עם מגע לעולם ללא מגע בין בני אדם. דבר המתנקז לשאלה, האם קירבה או מגע הם הכרחיים על מנת לחיות?


קיימת תורה שלמה של מחקר אודות המגע כצורך בסיסי ופונדמנטלי להתפתחות האדם באופן שקשה לדמיין אפילו, אומר דאצ׳ר קלטנר, כמו רבי אנשי רוח אחרים. המגע הוא החוש הראשון שהאדם מתוודע אליו מרגע היוולדו ובעזרתו רוכש את מה שהוכחה כהשפה הבסיסית ביותר של חמלה והפצה של חמלה, של שכר למעשה ושל גמול, שהינם מהותיים בתהליך הקניית כלי תקשורת, מבלי להגות אף לא מילה אחת. גם בהיבט המדעי, אדמונד רולס, נוירולוג ופסיכולוג, מאשר כי המגע מפעיל את קליפת המוח, שממונה על רגשות של חמלה וגמול. זאת אומרת שההיבטים הפיזיולוגים והפסיכואנליטים קושרים יחדיו את נחיצותו של המגע על מנת לחיות.


אם כך, נשאלת שוב השאלה. האם ניתן להכתיר תקופה זו כנקודת מפנה באמת? האם היא עתידה ויכולה להוות אלטרנטיבה למגע כבסיס להתפתחות האדם? האם הטכנולוגיה תצליח לגרות את המוח באותה המידה? – או שמא יצר האדם יגבר גם עליה? זו נשמעת תחזית מאוד קוטבית ואפילו דיסטופית שמשטחת את כל גווני האפור, כפי שמציירים אותה מיטב הטכנופוביים בהיסטוריה המודרנית, אבל, משום שמדובר בויתור כמעט בלתי אפשרי על צרכינו הבסיסיים והמהותיים, יש בי תקווה גדולה שנגבר גם עליה. 


לכן, תודה על הקורונה.

תודה משום שהיא הנחיתה עלינו את העתיד בבת אחת, כלומר, הקצינה תהליכים ומגמות שהיו קיימים ושנכנענו אליהם בהדרגה מבלי לשים לב, ובכך נותנת לנו את האפשרות לבחור.



פרד טרנר - מתוך: Where the Counterculture Met the New Economy

דאצ׳ר קלטנר, אדמונד רולס- מתוך: Hands On Research: The Science of Touch