Metoo# ללא ההאשטאג

יעל מוינסטר
May 9, 2020

בתחילת אוקטובר 2017 הניו-יורק טיימס והניו יורקר פרסמו שמעל 12 נשים מאשימות את הארווי ויינשטיין (המפיק ההוליוודי המפורסם) בתקיפה מינית, הטרדה מינית, ואונס. 


ב-15 באוקטובר השחקנית אליסה מילאנו העלתה פוסט בטוויטר וכתבה:  "אם הוטרדת מינית או הותקפת – כתבי MeToo# כתשובה לציוץ זה". המטרה שלה הייתה להראות לעולם עד כמה התופעה נפוצה.


ב-16 באוקטובר, יום למחרת, נרשם שיא שימוש בהאשטאג ברשתות החברתיות בארצות הברית: יותר מחצי מיליון פעמים בטוויטר. על-ידי 4.7 מיליון אנשים בפייסבוק. וסה״כ בכ-12 מיליון פוסטים.

אפקט ויינשטיין יצא לדרך.
ובין כל מאות הנחשפים, גם מושא הערצתי, לואי סי-קיי (הסטנדאפיסט האמריקאי הגאון). ב-9 בנובמבר, פורסמו ב"ניו יורק טיימס" עדויות של חמש קומיקאיות כי לואי סי-קיי הטריד אותן מינית ואונן ללא הסכמתן מולן. ב-10 בנובמבר לואי סי-קיי הוציא הודעה לתקשורת בה הודה בהאשמות והביע חרטה על מעשיו.


**  סאונד אפקט של חלומות מתנפצים לרסיסים  ** 


שנים עקבתי אחרי לואי סי-קיי. ראיתי כל הופעה. כל סדרה. כל ראיון וכל סרט שהוא הופיע בו. כשהגיע לארץ בפעם הראשונה ב-2016 הצלחתי להשיג כרטיסים למרות שהאתר קרס מרוב התנפלות. לא זזתי מהמחשב במשך 5 שעות רצוף עד שהצלחתי. כן. עד כדי כך. בהופעות שלו שהייתי רואה בטלוויזיה, מעולם לא צחקתי ככה בחיים שלי. הכנות שלו והפתיחות שלו על כמה שהוא דפוק, סוטה וחולה נפש, נגעה בי. הזדהיתי איתו. זו חלק מהסיבה שהתאהבתי בו. תמיד הרגשתי כאילו הוא כותב במיוחד בשבילי. כאילו הוא מכיר אותי.


אתם יודעים, ישנם חמש שלבים לאבל על-פי הפסיכולוגית אליזבת קובלר-רוס:
1.הכחשה  2.כעס  3.התמקחות  4.דיכאון  ו-5. השלמה. אני נשארתי תקועה בשלב הראשון.


אפשר להתווכח ולהגיד שזו לא הכחשה. שזו רק הפרדה בין האדם לבין פרנסתו ואומנותו. אבל כשפרנסתו של האדם כוללת אין סוף בדיחות עצמיות על אוננות, כבר אין שום הפרדה. יש רק הרבה תנועות של אי-נחת בכסא.


בנובמבר 2019 הוא הגיע שוב להופעה בארץ. קניתי כרטיסים. בשירותים של האולם היה תור מטורף בצד של הגברים. כמעט כלום בצד של הנשים. רק אני ועוד כמה מכחישות שואה.


אבל לא… חבל…. אני יכולה להתעלם. לא לקרוא את העדויות. לא לדעת מי הן ומה הוא עשה להן. לא להתייחס למימדים של התנועה הפמיניסטית שקמה מתוך ההאשטאג ההוא. לא לקרוא את כל הפוסטים של חברות שלי וקרובות משפחה עם אותו סימן #. לא לחשוב על זה שאני גם אישה בעולם הזה ויודעת טוב מאוד על מה הן מדברות וגם מזדהה איתן. לשכוח שאנחנו בעידן שהכל מתועד. רשום. כתוב. מופץ בשניות וידוע לכל. 


ולואי סי-קיי בעצם גם. מתוך געגוע למצב קדום. מצב שכבר לא קיים ואיננו. הוא ניסה להיאחז, כמוני, בעידן שפג תוקף מזמן. בכניסה לאולם הוא ביקש להפקיד את הפלאפונים שלנו לנרתיקים אטומים ונעולים. כדי שלרגע, גם אם זה רק לזמן של ההופעה, נחזור לעידן בו לא היו סמארטפונים, לא היו רשתות חברתיות, ובטח ובטח שלא היו האשטאגים.


אז כן… זה נכון שהעידן הזה מביא את קלות השיימינג. כותבים כמה שורות, לוחצים על כפתור ואפשר להרוס לבן אדם את החיים. כתם שלא רק שהוא מתועד, הוא גם נשאר. אונליין. לעד.


אצל סיקיי, לצערי, זה לא היה שיימינג. בגלל זה, גם אם זה מישהו שהערצתי, אני שמחה שזה יישאר לעד. שמחה שהרגשתי אי נוחות. שמחה שהרגשתי רגשות אשם. אחרת, איך אני יכולה לקרוא לעצמי אישה.



* אז נפגש בהופעה הבאה?