המעקב אחרי נדבקי הקורונה כמימוש של פרויקט קסאנאדו של טד נלסון

אדיר סלוצקי
April 29, 2020

בתאריך 14 למרץ 2020 ראש הממשלה בנימין נתניהו הודיע תוך מתן הנחיות חדשות על הגבלות התנועה כנגד הקורונה כי הוא, יחד עם חברת הביטחון וחברות פרטיות, מתכוון לעקוב אחר טלפונים סלולרים של אזרחי ישראל.

צעד זה נקרא "איכון סלולרי" ובעצם הוא מספק מידע על מיקומם של הטלפונים ובכך על האזרחים הנושאים אותם בכל זמן מתבקש.

הודעה זאת גרמה לי לחשוב שהטלפון שלי לא שווה את זה, "אני גם ככה בבית מול המחשב" חשבתי וישר רצתי והטחתי את מכשיר האייפון שלי על הרצפה.


לאחר מכן, חשבתי כי אולי זה לא כל כך נורא, הרי כולנו יודעים שאפשר טכנית לעקוב אחרי הטלפונים שלנו, אז בעצם מה שונה כאן? מה כל כך נורא?

מאז נפילת התאומים העברתי הרבה ביקורת על ארצות הברית מפני שהם השתמשו בטרור כתירוץ למעקב אחרי אזרחים תמימים. מודה שאני חושב שכמעט כל מה שעושים בארצות הברית הוא שגוי מיסודו, החל מהמעקב הסלולרי ועד ציטוט טלפוני ואלקטרוני (דרך מחשבים, מצלמות אבטחה, מיקרופונים).

נכון גם לומר שזה סוג הדברים שעושים במשטרים לא דמוקרטיים באופן מובהק יותר, כמו איראן או כמו סין, עליה ארצות הברית מותחת ביקורת כל הזמן למרות שגם היא עושה את זה בכדי לעצור טרור (כביכול).

נכון גם שכרגע ההודעה של ראש הממשלה שלנו הכניסה אותנו למקום השביעי בתוצאות החיפוש בגוגל של המונח "cellular surveillance", מעמד שאני לא בטוח שמדינת ישראל היתה רוצה להיות בו ובטח שלא היתה רוצה לעורר את ההשוואה לאיראן או לסין.


ראש הממשלה כנראה לא עשה זאת כדי לסכן את פרטיות האזרחים אלא כדי להציל חיים, המטרה היא לא לעקוב אחר אזרח מסוים אלא למפות (ואולי אף למנוע) את התפשטות וירוס הקורונה.

הוירוס מרים את ראשו במקומות לא צפויים פה ושם אבל קשה מאוד לעקוב אחר המקומות שבהן היה כיוון שהוירוס "דוגר" ללא שום תופעות לוואי במשך 5 ימים ולכן אפילו הנשאים לא יודעים שהם נדבקו בו.

המעקב כאן צריך להיות אחרי ה"קישורים" שבין האנשים ובכך למגר את ההתפשטות; אך כולנו מכירים את רשת האינטרנט ויודעים שמעקב אחר קישורים איננו דבר פשוט, אפילו באינטרנט המסודר והגדול קשה לפעמים למשתמש הפשוט לקבוע מאיפה הוא הגיע, מה הוא כבר ראה וכו.


באינטרנט הגדול הבעיה הזאת נפתרה כבר ממש בהתחלה, פרויקט קסאנאדו (Xanadu) הציע פתרון לבעיה הזאת כבר בשנות ה-60.

טד נלסון, הוגה הפרויקט, הציע מבנה אלטרנטיבי של "רשת" שבה הקישורים מתחברים למסמכים שונים מבלי לאבד הקשר, מבלי לאבד את הנקודה ממנה הגענו ועל מה לחצנו קודם.

בדיוק כמו שהפרויקט של טד נלסון נותן הקשר למסמך, כך נותן איכון סלולרי הקשר למעקב אחרי וירוס הקורונה.

במקום לראות את הוירוס עולה לו במקומות אקראיים שוב ושוב, נוכל לראות את החוט המקשר בין האנשים, את ה"קישורים" ביניהם ובכך לראות את ההתפשטות בזמן אמת, או קרוב לכך.

כמו שכתבתי בהתחלה, המטרה כאן היא לא לעקוב אחר אזרחים, אלא לקבל הקשר ולהתחיל להבין בכלל את המצב ומה אפשר לעשות נגדו.

ברגע שהבנתי את זה כמובן שכבר לא רציתי לשבור את האייפון שלי ואמרתי לעצמי שגם ככה יהיה לי משעמם בבית בלעדיו. אמנם  כבר הטחתי אותו בעצבים מוגזמים על הרצפה אך הוא עדיין עובד.

עכשיו יש לי שבר בקצה המסך המוכיח כמה הייתי נגד הרעיון הזה אך בסופו של דבר הצלת חיי אדם היא מעל הכל ואני גם לא חושב שלהישאר בבית לנצח הוא הפתרון, אולי ה"קישורים" האלו בסוף יצילו את כולנו.

לאייפון שלי שלום.