אפשרויות של עיר

שחר ליבנה
April 28, 2020

טרם הגעתו של גל נגיפי הקורונה העכור למחוזותינו במזה״ת, וכבר עקבתי אחריו בדריכות ברשת האינטרנט. ככל שהאמיר מניין החולים ברחבי העולם, ולאחר-מכן גם בארץ - הבנתי. יהיה עלי להגלות את עצמי ומשפחתי לבית-הוריי בגלבוע. המחשבה על שהות ממושכת עם בתי הנמרצת בת השלוש עוד-מעט, בבית דירות, כלומר בניין, באחת מערי ישראל - קרב אותי, לראשונה בחיי, לידי קריאת ׳שמע׳.  

בית-הוריי, האהוב-שנוא עלי גם-יחד, לא נראה עוד כעין-יבלת פרובנציאלית-בורגנית מחליאה, אלא כנכס בעל-ערך במדבר הנדל״ני של הקורונה. אך שוד ושבר. לאחר הפיצוץ הראשון עם אמי (כי איך אפשר שלא? לב), כבר רציתי הביתה. ובלילה, בעודי שוכבת במיטה וחצי בחדר-נעוריי, הוזה את תוכנית המילוט, חשבתי, אין לי סיבה מוצדקת לחזור אל העיר. לא בשלב זה. שבוע לאחר מכן, התוודעתי לאדריכל האמריקאי באקמינסטר פולר (1895-1983). 

באקמיניסטר פולר

בהיעדר הגדרה ממצה-אחת לקשת אמונותיו, רעיונותיו והמצאותיו של פולר, אתארו בקצרה כחדשן בלתי-שגרתי (1). אחד מרעיונותיו העתידניים-משהו שלכד את תשומת ליבי הוא חזון ״הערים-הצפות״ שנועד לצמצם את השפעתה ההרסנית של צפיפות-אוכלוסין על הסביבה (למשל במצב של מגיפה) (2).

בראיון שפורסם בתחילת אפריל בעיתון ״כלכליסט״ עם ד״ר שרון מועלם, מומחה עולמי לרפואה, גנטיקה ואבולוציה, הסביר הנ״ל בהתייחסו לנגיף הקורונה כי ״רמה נמוכה יותר של אורבניות תאפשר עתיד מקיים יותר״ והוסיף כי ״לא חשבנו מספיק על דרכים ומקומות אחרים לחיות בהם - כמו ערים צפות, לדוגמה.״(3)  

בין אם מדובר בהתבטאות על גוון המדע הפופולרי או במהפכה, בינתיים, צמחו לרעיון ״הערים הצפות״ של פולר סיבות נוספות, בוערות לא-פחות, ״לבוחן מציאות״ - דוגמת ההתחממות הגלובלית. 

כבר בשנת 2008 הציג האדריכל הבלגי, וינסנט קאלבוט, פרוטוטייפים עתידניים להתיישבות-ימית בדמות ״שושנות-מים״ שנועדו לאכלס מאות-אלפי פליטים (כ״א) שעתידים לאבד את בתיהם בשל עליית פני הים. בעיצובו, הגיב קאלבוט לתרחיש סביבתי קטסטרופלי, לפיו תוך פחות מ-35 שנה יוצפו קרוב ל-90% מן הערים הגדולות בעולם, בהן ניו-יורק, הונג-קונג, מומבאי, ריו זה-ז׳נרו ועוד.(4) 

״שושנות-מים״, וינסנט קאלבוט (2008)

קאלבוט איננו לבד. שיטוט זריז ברשת האינטרנט מלמד כי ישנם מספר מיזמים נוספים הפועלים זה זמן-מה לפיתוח אלטרנטיבות חדשות להתיישבות-ימית. אחד מהם הוא ״מכון התיישבות-ימית״ (Seasteading Institute), שלקח את חזון ״הערים הצפות״ צעד אחד קדימה ושם בחזית העשייה שלו מודל אוטופי לחברה עצמאית, משוחררת מכבלי המדינה. באתר האינטרנט של המכון נרשם כי החברה האוטופית שבכוונתו לכונן מחוייבת ״להאכיל את הרעבים, לנקות את האטמוספירה, לרפא את החולים ולהעשיר את העניים״. חזון שאפתני למדי, חשבתי. אך בעודי מגלגלת את עיניי בספקנות, תהיתי מה היה קורה לו צוות חדשנים בלתי-שגרתיים דוגמת פולר למשל, היה שוקד על תכנון אפשרויות מחייה מיטיבות יותר - באמת - לתושבי העיר שבה אני מתגוררת למשל, ולא רק בימי קורונה. 

עיצוב: ״מכון התיישבות-ימית״

בכתבה שפורסמה במגזין ״אינטיליג׳נסר״ (Intelligencer) בשלהי 2017, שהוקדשה כל-כולה להצגת פתרונות יצירתיים לשיפור המרחב האורבני בניו-יורק (בין היתר, נוכח סכנת ההצפה הבאה עליה עם עליית פני הים), הועלו כמה רעיונות יפים שנבטו במוחם הקודח של ארכיטקטים אמריקאים מובילים. 

בין העיצובים בלטו לדידי שניים - עבודותיו של הארכיטקט מרק פוסטר-גייג׳, שהציע לנקז את מזרח נהר ההדסון ולחברו עם סכרים גדולי-מימדים כדי לאפשר לתושבי ניו-יורק להנות מאפיק הנהר החשוף כפארק, כשטחים לייצור מזון וכמקור ליצירת אנרגיה גיאותרמית מתקדמת בעבור צרכני האנרגיה העתידיים של העיר. 

עיצוב נוסף היה של צ׳ארלס רנפרו, שאייר רשת פינות-חמד ופארקי-גגות - שפרט לייפוי פני-העיר, יסייעו בספיגת חום השמש וגשמי-סערה, שצפויים להחמיר ככל שיוסיף כדור-הארץ להתחמם.     

פרט לשני אלה, הציגו מעצבים נוספים אפשרויות של עיר עילית במובן הליטרלי של המילה, כולל רחובות אנכיים, מסלולי אופניים ורכבת-תחתית חכמים, ועוד.(5)

עיצוב: מרק פוסטר-גייג׳
עיצוב: צ׳ארלס רנפרו

כמעט מסוחררת יצאתי אל חלקת-הדשא בעורפו של בית-הוריי, שהפכה בין-לילה למשאב-טבע (מה שתרם במידה-רבה להימנעותי משיבה אל העיר ככל שהחריפו ההגבלות על חופש התנועה). בעודי מביטה על בתי מתרוצצת הלוך-ושוב על הכתם הירוק, חשבתי שאולי בכל-זאת הייתי יכולה להעניק לה יותר ממנו בימי שגרה, וכך פינטזתי זמן-מה על מבצע להשבחת גג-הבניין שלנו בעצים ועציצים, ועל חיבורו בגשר-עף עם הבניינים הסמוכים.

מי אמר שמוכרחים לעבור דרך הרחוב ההומה כדי לפגוש את השכנים? כדי להגיע למכולת? כדי להריח פרח? 

ארזנו את מטלטלנו וחזרנו לעיר.

עליתי לקומה רביעית וניגשתי אל דלת הכניסה לגג.

עמדתי במרחב העזוב, הפתוח.

עכשיו אפשר להתחיל. 



  1. https://bit.ly/3b4nWvt
  2. פרט לכך, ביקש פולר להוזיל את עלויות המחייה באופן משמעותי. עריו הצפות תוכננו לקלוט כ-5,000 איש שצפויים היו ליהנות ממערכת-חינוך (בתי-ספר) ומתחמי-בילוי לשעות הפנאי (חנויות, בתי-בידור וכו׳). ההתיישבות הימית תוכננה גם כך שניתן יהיה לחבר בין יחידות-המגורים שלה בינן לבין עצמן, או בינן ליבשה - באמצעות גשרים. טיבו של דבר כמובן, שבעיתות משבר ניתן היה לנתקן ולבודדן ממיני איומים מן החוץ, כמו מגיפות למשל. ראו: https://www.nytimes.com/2013/12/17/t-magazine/gallery-paying-tribute-to-buckminster-fuller.html
  3. https://newmedia.calcalist.co.il/magazine-02-04-20/m02.html
  4. http://vincent.callebaut.org/object/080523_lilypad/lilypad/projects
  5. https://nymag.com/intelligencer/2017/12/architect-plans-new-york-city.html