ברוכים הבאים לקרקס הקורונה

סיון נוריאל
May 14, 2020

ברוכים הבאים לקרקס הקורונה / סיון נוריאל


ביום בהיר אחד התעוררה החברה למציאות אחרת.  בשלב הראשון התכנסות פנימה, טקסי ניקיון והרחקת זרים, אלה כמה מההתנהגויות שהפכו לחלק משגרת חיינו בעקבות התפרצות נגיף הקורונה. בשלב השני התבקשנו להפסיק ללחוץ ידיים, להפסיק להתנשק ולהתחבק, להפסיק לבקר את ההורים המבוגרים שלנו.

כל תקנה כזאת חותרת תחת האינסטינקטים החברתיים שלנו. תרחישים שלא יכולנו לדמיין בעבר הפכו למציאות. ואני? אני באופוריה. 2 מטר מרחק מאחד לשני בדואר פתאום נראו כמו חלום שהתגשם.

חודשיים לפני שקרקס* הקורונה נכנס לחיינו עמדתי בסופר בתור לתשלום. גברת נכבדה עמדה בצמוד אליי בתור תוך כדי העברת מוצרים בקופה. הערתי לה בנדיבות שאשמח שתלך כמה צעדים אחורה. הגברת שהתגלתה כלא נחמדה התחילה לצעוק ״שאני חיה בסרט, שאני לא באירופה ואם לא נח לי אני יכולה לעבור לשוויץ...״ חייכתי לעצמי. במשך שנים התמודדות של מרחב מחייה ומרחק נגיעה והישראליות ה״מחבקת״ הייתה קשה לי, תוסיפו לזה קורט של ocd והרי לכם חגיגה.


לפי ההיסטוריה מגפות נוטות לשנות את החברה.  מגפת האיידס, לדוגמה, שינתה את העולם המערבי ואת גישתו ליחסי מין. בכך היא מחזקת את טענתו של מישל פוקו ש"כל תקופה מאופיינת במחלה טיפוסית המשקפת תפיסות של הסדר החברתי [...]" (.Foucault, 1973, p 33). ימי הקורונה מייצרים קשר בלתי אמצעי בין הלא-מודע הפרטי לציבורי ומערערים את יחסי הכוחות בין מה שנחשב "נורמטיבי" לבין מה שנחשב "מופרע".

מחשבות והתנהגויות שנחשבו עד כה כהפרעות שאינן נורמטיביות, מקבלות חיזוק ועידוד חברתי באופן מובהק, עד כי ניתן בהחלט לומר כי עולם ההגדרות של הפרעות נפשיות חווה כעת ערעור שאין כדוגמתו. התנהגויות שנחשבו בהגדרתם אובססיביות כגון שטיפה מרובה של כפות הידיים, או חיטוי של ידיות הדלתות – הן כעת המלצה גורפת.                                                                                                                        הימים האלה הם ימים מעניינים לאנשים הסובלים מ-OCD**. אומרת ד"ר אורנה ראובן. "ההתנהגות הנדרשת מאיתנו היא התנהגות מאוד טקסית, שמשחקת ישירות לתוך דפוס התגובה לחרדות אצל המטופלים שלי. אומרים לנו, 'תשטפו ידיים בדיוק 20 דקות, ולא ככה אלא ככה, ואת הדלת תפתחו כך ולא כך. ותעמדו בדיוק 2 מטרים מן האחר ולא פחות, במשך 15 דקות ולא יותר. מטופלים הסובלים מ-OCD בוחרים התנהגות טקסית כדי להרגיש שליטה במקומות שבהם אין שליטה, ועכשיו אנחנו כחברה מגיבים כך יחד.״

במהלך חיי אובססיבית כפייתית  חוויתי סוג של תיוג חברתי ויחד עם כניסתם של ההתקנות הנ״ל הרגשתי המנצחת במערכה. כל אורח החיים האובססיבי שלי זוכה כעת לתיקוף חברתי. פתאום אני לא ״משוגעת״ שמנקה את המכשירים בחדר הכושר באלכוהול או נגעלת לגעת בכסף. הרי זה ידוע כי הפרעה מסוג זה יש השלכות מרחיקות לכת בתחום של 'בריאות הנפש'. כאלה המערערות על עצם המשמעות של המושג 'בריאות' על כל גווניה.

רבות הפנטזיות שלי על "היום שאחרי". אני רוצה להאמין שבעולם האוטופי שלי כולם ישמרו על היגיינה ומרחב מחיה אבל ההיסטוריה מלמדת שגם משברים גדולים לא מחוללים שינוי,אלא אם כן נאבקים למענו.

בתסריט שלי,על מנת שנרגיש יותר בטוח כל הנוסעות והנוסעים בשדה התעופה  יעברו בידוק בריאותי לצד הבידוק הביטחוני. המערכות החדשות והמפותחות, יאפשרו לכם לתת דגימה בכניסה  בעודכם ברכב, כך שעד שתגיעו לטרמינל תקבלו תשובה.

בימים אלו, נדמה כי כל הקלפים נטרפים וכי סדרי עולם איבדו משמעותם. המושג 'ריחוק חברתי' נשמע מכל עבר, והריחוק מעורר תגובות רגשיות רבות ומגוונות בקרב כולנו.

נכון להיום, צורות בסיסיות של אינטימיות חברתית ואמון, כמו לחיצות יד, גורמות לנו פתאום לחשוב מחדש.

לחיצת יד היא מחווה גופנית שמטרתה להראות כבוד וקרבה בין אנשים, אמון אישי באמצעות מגע. אי החזרת יד באקט לחיצת היד נחשבת למעשה לא מנומס ועלבון כלפי האדם המושיט את ידו, והוא נעשה בדרך כלל כאשר האדם מסתייג מהאדם השני.

הסיכון בהדבקות מגפת הקורונה אינו אינדיבידואלי. זה סיכון קולקטיבי.

האם היום היית לוחץ יד בכזאת קלות?




*קרקס כנקודת ציון להכחשה לנגיף ה-covid 19

**התנהגות כפייתית